"אני רוצה להגיד תודה! תודה על כל מה שעשיתם ועושים למען הילדה שלי. אתם דוגמא לאכפתיות, לדאגה ולהבנה אמיתית שאנחנו כאן בעולם בשליחות ועושים הכל כדי שלילדים שהכי צריכים שיהיה מי שיאמין בהם יהיה מי שיאמין וזה אתם! אין לי מילים על רמת ההתרגשות שחוויתי מכם בשנה שחלפה ומאחלת לכם שתזכו להתרגש בשמחות, לשמוח ולהיות בצד הנותן תמיד. שתהיה בריאות איתנה, שנה טובה של בשורות טובות בעז"ה והרבה סיעתא דשמיא בכל מעשיכם"

שרית היקרה והמיוחדת במינה! תודה לבורא עולם שזיכה אותי לשים את טליוש בגן שאת מנהלת אותו! תודה לך שרית על כל הליווי, התמיכה, העזרה והאוזן הקשבת. שתדעי שכל תקופת השהות של טליה בגן קידמה אותה לאין שיעור, ותודה לה' ששלח שליחה טובה כמוך! (אמא של טליה בגן תקשורת אלעד)

בחיים שבחרתי לחיות, שבהם אני בוחרת מתי להישאר בתוך העולם שלי ומתי להתחבר לעולם של כולנו, יש עניין לצד אתגר, יש חקירה, יש תסכול, יש דברים שהשגתי ועוד הרבה שאצטרך להשיג, אבל יש שני דברים שהם שלי ולנצח יהיו לי – שמחת החיים שלי והאנשים שמקיפים אותי. עם שמחת החיים נולדתי, והיא לעד תהיה שלי. האנשים שמקיפים אותי פשוט מצטרפים לדרך שלי. הם בוחרים אותי, והם אלו שהופכים אותי למי שאני. צריך מזל גדול להיות מוקפת אנשים שמקבלים אותי, שאוהבים אותי ככה, כמו שאני, שעושים הרבה כדי שאתקדם, אבל לפני הכל מסתכלים לי בעיניים ומאמינים בי. אני לא יודעת להגיד במילים, אבל כשאתם, האנשים המיוחדים בחיי שמקיפים אותי, מסתכלים עליי מחייכת או צוחקת, תדעו שזה הרבה בזכותכם וזו דרכי לומר תודה. תודה שאתם עושים כ"כ הרבה כדי שאני אמשיך לצחוק ולהיות מאושרת. אלו מילים שלי, אמא של יובל, שאין לי ספק שאם יובל היתה מדברת, ככה בדיוק היא היתה רוצה להגיד לכם, אנשים טובים באמצע הדרך...

בשביל כל אמא, מכל מקום בעולם, הילד שלה הוא הכי הכי מושלם. וכל אמא רוצה להיות בטוחה שנתנה לילד סביבה טובה. ויש חששות ויש לבטים, שגדלים פי כמה עם ילדים מיוחדים. ואחרי כל המאמצים, בירוקרטיה ואיבחונים, אחרי שעיכלנו שזה המצב – מה הלאה עושים? למי פונים לעצה? באיזה מקום הילדה תמצא ובצומת כ"כ קריטית עבור הילדה? כנראה שה' בשמיים שמע את התפילה, שלח לי מלאך בדמות נשים שכמותכן נפלאות, שעשולי את הדרך הרבה יותר קלה. לקחתן על עצמכן את כל הבלאגן וממש הקמתם מאפס לילדה שלי גן!!!! להשיג בכלום זמן מקום וגננת ולגייס מסביב את כל הצוות ועוד לענות לכל שיחה שאני מתקשרת... ועשיתם זאת פשוט בצורה מושלמת!!! תמיד הכל ברוגע, הכל בחיוכים ונתינה בלי גבולות שלא בגל מקום רואים. היתה לי הזכות להכיר אנשים כמוכם מיוחדים וכל מילה נוספת פשוט מיותרת. כמה שאני אחפש את המילים הנכונות, זה לא יספיק על הכל להודות. בהמון המון הערכה, ובלב מלא תודה (אמא של פייגי)

לצוות המופלא שגידל את הפרח שלנו, לפני למעלה מלשלוש שנים נפגשנו עם שרית ובמאור פנים שמאפיין אותה ואת הצוות כולו, היא נרתמה כדי למצוא בגן מקום בשבילו. ובשעה טובה, שבועיים לפני תחילת השנה, את התשובות קיבלנו ברינה. כי רק בגן הזה רצינו לשבץ את הילד שלנו, כי פה הצוות מתאמץ. ניסיתם בטוב, וביותר טוב, בדרכים ובתחבולות אבל בגן לא הפסיקו להישמע הקולות ולא וויתרתן ולא התייאשתן וכל דרך אפשרית רק ניסיתן. לא חסכתם בכלום, בשום מאמץ ובסוף זה קרה – אבריימי לחדר הטיפולים, רץ! ולאט לאט, בקצב שלו אמנם הצלחתן להביא לתוצאות, כשכבר חשבנו שלא נראה לעולם, והכל במאור פנים, בסבלנות ובהכלה שאין כמוה באנושות כולה. לא וויתרתן, ורק חיזקתן, את רוחנו תמיד עודדתן וידעתן להכיל, לעודד ולתמוך עזרתןם לנו להרים את הראש. הדרכתן, כיוונתן, את מיטב המוחות גייסתן, עם המומחים לכל דבר התייעצתן, לא השארתן אבן על אבן וב"ה גם הצלחתן. ואת שנת הסיום אף אחד כך לא תכנן, אבל גם פה התייצבתם לצידנו כמובן, עם כל הקושי כשזה מקוון, מיד שלחתן הפעלות, הדרכות וחוברות, להקל במה שניתן, לסייע מרחוק לעזור ככל שניתן, פשוט חיפשתן. וכעת בסיום, רק רצינו להודות באלף תודות! לגננות, לסייעות, לצוות הפרא-רפואי, לכולן! על שהייתן שם איתנו, בכל מקום וזמן, עם כל הלב כמובן. (משפחת חנגלי, ואבריימי כמובן)