איך הייתם מרגישים לו היתה לכם תינוקת עם צרכים מיוחדים ולא היתה לכם מסגרת מתאימה בה תוכל ללמוד?
לשקד יש תסמונת דאון, וכתינוקת היו לה המון בעיות רפואיות. היינו צעירים והרגשנו לגמרי לבד. היינו צריכים לשבת איתה בנסיעות ארוכות באוטובוס כדי לקחת אותה לטיפולים, ואת רוב העבודה עשינו אנחנו ההורים בבית. כל הזמן היו לנו אתגרים והמשקל על כתפינו היה כבד.

עד ששקד החלה ללכת למעון פרח ביישוב שלנו בגיל חצי שנה. תארו לעצמכם את ההקלה שלנו כאשר המנהלת אמרה לנו שמעכשיו שקד תקבל את כל הטיפולים להם היא זקוקה כדי להתקדם תחת קןרת גג אחת!

מאותו יום, לא רק שחייה של התינוקת שלנו השתנו, גם אנחנו יכולנו לנשום לרווחה ולדעת ששקד בידיים טובות. כל המטפלות הפרא-רפואיות שלה עבדו בשיתוף עם הצוות החינוכי במעון. הרגשנו חום ואהבה מכל אחד ואחת מהם. הם נתנו לנו הרגשה ששקד התינוקת היחידה במעון, בזכות תשומת הלב והאהבה הגדולה שהורעפו עליה.

צוות פרח ממש קוסמות. שקד היתה כל כך קטנה ושברירית כאשר הגיעה לשם. אפילו בגיל 20 חודשים היא נראתה כמו תינוקת בת ארבעה שבועות. הן עבדו יחד איתנו, עד שקרה מה שאני קוראת לו “הנס של פרח”. כיום שקד בת שלוש, והיא לא מפסיקה לרוץ. כולם מנסים לתפוס אותה, אבל היא כמו מנסה לפצות על הזמן שעבר, וגורמת לכולם לרדוף אחריה.

לא יכולנו לחלום על קבוצה של אנשים יותר מסורים, אוהבים ומקצועיים. בשלב מסויים דאגתנו הגדולה ביותר היתה, מה יקרה כאשר שקד תסיים את המעון? אף אחד מאיתנו לא היה מוכן לעזוב את רשת פרח.

תפילותינו נענו ופרח פתחה גן שאליו שקד הולכת עכשיו.

תודות לכם אנשי פרח אנחנו סמוכים ובטוחים שהתינוקת שלנו תמשיך לגדול ולהתפתח. כל המשפחה והקהילה מתרגשת לראות כיצד שקד תתקדם בגן, תפגוש עוד חברים, ותלמד המון דברים חדשים!