מיכאל הוא ילד מיוחד. למרות היותו ילד רגיש ואוהב, הוא לא תקשר כלל עם הסביבה לפני שהגיע לרשת פרח.
במשך השבוע, מיכאל היה נשאר אצל סבתו, ואני הייתי אוספת אותו לבלות את השבתות בבית אתי ועם אביו. הוא היה רגיל להיות רק איתנו, והיינו צריכים לוודא שלא היו עוד אנשים או ילדים בסביבתו כי הוא היה כל כך רגיש, שהקולות שלהם ממש גרמו לו כאב.
בגיל שנתיים מיכאל החל ללכת למעון פרח באלעד. הצוות היה כל כך סבלני איתו. במשך השנה הם פיתחו וביצעו תכנית אישית עבורו, במטרה לחשוף אותו לאט ובהדרגתיות לקולות ונוכחות של ילדים ואנשי צוות. ובאמת, בסוף השנה מיכאל כבר הרגיש הרבה יותר בנוח בחברת ילדים אחרים, אבל הוא עדיין לא תקשר.
בשנה שלאחר מכן, כאשר מיכאל היה כבר בגן פרח, אחת המורות שמה לב שכאשר הוא מסתכל בספר, הוא מזיז את האצבע לאורך הטקסט. היא חשבה שאולי מיכאל יודע לקרוא.
באותה תקופה שלחתי לצוות בגן קטע וידאו מהבית, בו רואים איך מיכאל מצביע לפי בקשתי על צבעים וציורים על שטיח בבית. תהילה המורה שלו ביקשה ממני להגיד למיכאל להצביע על אותיות בפעם הבאה. כך עשיתי, ולא יכולתי להאמין למראה עיני. מיכאל ידע את כל אותיות האלף-בית!
תהילה קפצה על ההזדמנות והחלה ללמד את מיכאל לקרוא. תוך זמן קצר הוא החל לזהות מלים, ואז משפטים קצרים, ואז החל לקרוא ספרים.
לאחר שמיכאל החל לקרוא, הצוות החל להשתמש ביכולות שלו על מנת לתקשר. הוא החל לענות על שאלות ולהקליד משפטים קצרים על האייפד והמחשב. התקשורת עם הצוות החלה לזרום.
היום, תודות למסירות האינסופית והעידוד, והשימוש ביכולות ההקלדה של מיכאל, הוא משתמש בקול שלו גם כדי לדבר.
צוות פרח מדהים. הם לא מוותרים על אף ילד. לעולם.
